סיפור מן המזרח - שערי גן עדן

 סיפור קצר נוסף מקובץ הסיפורים המומלץ סיפורי חכמה מן המזרח של אורי קפלן.

שערי גן עדן

לפני שנים רבות, חי ביפן סמוראי אכזר אשר פחד מאוד להגיע לגיהנום. שמו היה נובושיגה. הוא החליט לצאת ולבקר את מורה הזן הנודע, הקואין, ולברר איתו לגבי גן העדן והגיהנום. "האמנם מקומות כאלה אכן קיימים?" שאל את הנזיר הזקן.

"ומי אתה?" שאל הקואין את הסמוראי.

"אני הגנרל הראשי של שבל טאקדה" ענה נובושיגה, "באמת לא שמעת עלי?"

"אתה? סמוראי מפורסם?" צחק מורה הזן, "למה שמישהו יעסיק אותך כשומר הרי אתה רזה וחלשלוש כקבצן רחוב"

הסמוראי הנדהם התרגז עד מאוד, "איך אתה מעז לדבר אלי כך", הוא זעם שלף את חרבו צעק ואיים: "אני אכרות את ראשך חוצפן!"

הקואין הביט בהשתאות בלוחם הכעוס. "כעת אתה עומד בשערי הגיהנום" אמר בשלווה.

נובושיגה החזיר מיד את חרבו לנדן. דברי הנזיר השפיעו עליו והוא תפס את חכמתם העמוקה. הוא ירד על ברכיו, קד למורה הזן, והתנצל. "אנא סלח לי על פזיזותי," ביקש בכבוד.

הקואין חייך אל הלוחם. "כעת עומד אתה בשערי גן העדן", הוא אמר בשקט.

סמוראי אוחז חרב -תמונה מויקיפדיה

אולי יעניין אותך לקרוא גם

סיפור הזן - פסל העץ

המשל של נראדה - הדרך לשחרור

סיפור קצר - פסל העץ

מצורף סיפור קצר ממסורת הזן מתוך הספר המומלץ סיפורי חוכמה מן המזרח שאיגד אורי קפלן ומכיל סיפורים ומשלים קצרים ממסורות המזרח עם שיעורים מעניינים לתרגול ולחיים.

פעם אחת, לפני שנים רבות, היה נזיר בודהיסטי שפיסל בודהה גדול מעץ. הוא שילם את מעט הכסף שהיה לו על מנת לרכוש את העץ, ואז גילף ושייף אותו במשך זמן ממושך. הוא ידע בדיוק איך הוא רצה שהפסל ייראה: גבוה כבית קטן, מעוצב לפרטי פרטים, וצבוע בגוונים חיים.

לאחר חודשים רבים של עבודה, היה הנזיר לבסוף מרוצה. הוא הניח את הפסל באולם גדול והתיישב מולו. בעודו מישיר את עיניו אל עבר הבודהה, החל הנזיר לתרגל מדיטציה. כך חלפו להם חודשים ואולי שנים. עד שבבוקר חורפי מסוים, הגיע הנזיר לפתע אל ההארה. הוא פקח את עיניו והתבונן סביבו. היה זה יום קר עד מאוד וגופו נרעד. אז הוא שפך מעט שמן, הצית גפרור, הבעיר את פסל הבודהה, וחימם את ידיו מול האש.

לאחר שחוצים את הנהר, אפשר להשליך את הרפסודה.

בעולם היוגה - אחת היאמות (ערכי מוסר והתנהגות) היא אפאריגרהאה שעוסקת באי רכושנות ושחרור מדברים חומריים.

פסל הבודהה מבודגאיה בהודו - התמונה מויקיפדיה

אולי יעניין אתכם לקרוא גם:

מעט מול הרבה מספר הטאו

משל הודי קצרצר על שחרור ונתינה

על מינימליזם וחיים בפשטות

לכוון את הגיטרה

 יש דימוי נחמד בו משתמשים לעתים בעולם היוגה כדי להסביר את איכות העשייה והנוכחות שלנו: 

לא חזק מדי ולא רפוי מדי, כמו לכוון מיתר של גיטרה, שצריך מידה מתאימה של מתח כדי להפיק צליל מוצלח. והעבודה שלנו היא למצוא את המרכז והאיזון הזה דרך ניסוי ותהייה.

נתקלתי בדימוי הזה שוב לאחרונה מתוך הספר Why We Meditate והנה אני מביא את הקטע הקצר בתרגום לעברית:

"נקודה חשובה נוספת היא להישאר מאוזן, לא מתוח מדי ולא רפוי מדי. אם אנחנו מתוחים (tight) מדי, נאבד את הרוגע וההרפייה, אם אנחנו רפויים (loose) מדי, ניפול לחוסר תשומת לב. זה כמו לכוון גיטרה. עבור הצליל הטוב ביותר היא צריכה להיות מכוונת בדיוק - לא מתוח מדי ולא רפוי מדי"

לכוון את הגיטרה - תמונה מויקיפדיה

אולי יעניין אתכם לקרוא גם:

למה כדאי לאכול שוקולד מריר

מתכון להתמודדות עם כעס

בישול תפוחי האדמה שלנו - מתכון להתמודדות עם כעס

במשל הזה לניהול כעסים נתקלתי בספר המומלץ של טיך נאת האן - השלום הוא בכל צעד.

הרעיון הוא כיצד להשתמש בהתבוננות מודעת כדי להתמיר את אנרגיית הכעס לאנרגייה של הבנה וחמלה.

"אנחנו לא יכולים לאכול תפוחי אדמה חיים, אנחנו יודעים שצריך לבשל אותם, לכן מניחים אותם בתוך סיר מים, מכסים ומציבים על האש לבישול. האש במשל הזה היא המודעות ותרגול נשימות מודעות אל הכעס שלנו, המכסה מסמל את יכולת הריכוז שלנו לה אנו זקוקים כדי להישאר עם התרגול ולא לברוח למשהו אחר, וכך עם הסיר על האש, מתחיל השינוי, המים יתחממו וירתחו ונשאיר את תפוחי האדמה עד שיתבשלו, לאחר זמן מה נרים את המכסה ונריח משהו שונה, תפוחי האדמה עברו בישול, נוכל לאכול אותם, הכעס השתנה למשהו אחר."

אולי בפעם הבאה שאנחנו כועסים על משהו או מישהו נוכל להיזכר לרגע בתפוחי אדמה מבושלים, להירגע ולחייך..

וגם לתרגל נשימה מודעת ומרגיעה יכול מאוד לעזור בניהול כעסים.

תפוחי אדמה לפני בישול - באדיבות ויקיפדיה

אולי יעניין אתכם לקרוא עוד:

נשימת קופסא

5 רמות מחשבה וריכוז לפי היוגה

המשל הבודהיסטי על שני הנזירים

 שני נזירים בודיהיסטיים הלכו בדרכם למנזר והתכוננו לחצות נהר.

ליד הנהר הייתה נערה שביקשה עזרה בחציית הנהר.

(לנזירים יש כלל האוסר מגע באישה).

הנזיר המבוגר הציע לה עזרה, ונשא אותה על גבו לצד השני.

הנערה הודתה לו והמשיכה לדרכה.

לאחר שהמשיכו בהליכתם עוד כשעתיים פנה הנזיר הצעיר למבוגר בכעס: "אנחנו נזירים, אסור לנו לגעת בגוף אישה".

ענה הנזיר המבוגר: "אתה צודק, אבל אני השארתי אותה לצד הגדה אך אתה עדיין נושא אותה על גבך".

הדלאי לאמה

אולי יעניין אתכם גם:

כמה מילים על מדיטציה

המשל של נראדה - הדרך לשחרור

סיפור הודי - זוג סנדלים

סיפור הודי קצר וחמוד בו נתקלתי בספר שנקרא משלים פילוסופיים לילדים שאסף מישל פיקמל.

הרכבות בהודו עמוסות בדרך כלל באנשים. יום אחד אבד נוסע שישב על גג הקרון את אחד מסנדליו: הסנדל נפל מרגלו ונחת לצד המסילה. האיש חלץ במהירות את הסנדל מרגלו השניה והשליך גם אותו לצד המסילה.

נוסע שישב לידו התפלא מאוד ושאל אותו למה עשה זאת.

"אין לי מה לעשות עם סנדל אחד בלבד" השיב לו האיש, ואם ימצא מישהו את הסנדל שנפל מרגלי, לא תהיה בו שום תועלת. עדיף שימצא זוג סנדלים."

רכבת עמוסה בהודו

אולי יעניין אתכם גם:

על חייו ועקרונותיו של גנדי

ציטוט יוגה להשראה

משל המרכבה מהאופנישדות

משל או מודל המרכבה מגיע מהקאתה (katha) אופנישד - אחת מהאופנישדות - טקסטיים יוגיים פילוסופיים עתיקים.

הקאתה אופנישד נכתב לפי הערכות בין המאה ה 5 לפנה"ס למאה ה 1 לפנה"ס.

הטקסט עוסק במהות האטמן (העצמי), ובשאלות קיומיות נוספות דרך שיח בין הנער נשיקטה ואל המוות יאמה.

מודל המרכבה מציע דרך להסתכל על מבנה הגוף/הנפש/נשמה של האדם ודרך כיצד עלינו להתנהל בעולם כדי להתקרב למצב של חופש ואחדות.

הנה תרגום שלי מאנגלית:

"דע את האטמן (העצמי) כאדון המרכבה,

 את הגוף כמרכבה עצמה,

 האינטלקט המבחין כנהג המרכבה והמיינד כמושכות.

 החושים אומרים החכמים הם הסוסים.

 תשוקות אנוכיות הן הדרכים בהם הם רוכבים.

 כאשר העצמי מבולבל עם הגוף, המיינד והחושים,

 הוא נראה כנהנה מעונג וסובל מכאב.

 כאשר אדם לוקה באבחנה והמיינד שלו לא מתורגל,

 החושים רצים בכל מקום כמו סוסי פרא.

 אבל הם מצייתים למושכות כמו סוסים מאומנים

 כאשר לאדם יש יכולת אבחנה ויכולת התמקדות של המיינד."

לפי המודל הזה, עלינו, כנוסע/אדון המרכבה, בעזרת האינטלקט ששולט במיינד ששולט בחושים להוביל את עצמנו בדרך העולם ולא לתת לתשוקות האנוכיות להחליט בשבילנו. על מנת לעשות זאת עלינו לתרגל את המיינד ואת יכולת האבחנה שלנו ואת המשמעת העצמית שלנו ונוכל כך לתמוך בהתקדמות רוחנית והתקרבות למטרות העילאיות של החיים.

מרכבת הסוסים של קרישנה וארג'ונה

אולי יעניין אתכם לקרוא גם:

על האדם הטוב לפי הבהגוואד גיטה

על גנדי, חייו ועקרונותיו לשינוי

ציטוטי יוגה על המיינד

המשל של נראדה - הדרך לשחרור

במשל הזה נתקלתי בספר Raja Yoga של Swami Vivekananda, אביא אותו כאן בתרגום חופשי שלי מאנגלית.

היה פעם קדוש יוגי גדול בשם נראדה, הוא נהג לטייל בכל העולם. יום אחד עבר בתוך יער וראה אדם שישב במדיטציה זמן כה רב עד שהנמלים בנו תל סביב גופו. 

האדם אמר לנראדה, "לאן אתה הולך?" 

נראדה השיב "אני בדרכי לגן עדן"

"אז שאל את אלהים מתי הוא יחוס עלי ואגיע לשחרור"

בהמשך דרכו נתקל נראדה באדם נוסף, הוא קפץ סביב, שר, רקד ואמר

"הו נראדה, לאן אתה הולך?" קולו ותנועתו היו פראיים

נראדה ענה "אני בדרכי לגן עדן"

"אז תשאל מתי אהיה חופשי"

נראדה המשיך בדרכו, ובחלוף הזמן הזדמן שוב לאותה הדרך, ופגש שוב באותו אדם המודט עם תל הנמלים סביבו, הוא שאל

"נראדה, האם שאלת את האל לגבי?"

"אכן"

"ומה הוא אמר?"

"הוא אמר שתגיע לשחרור עוד 4 לידות מחדש"

האדם החל להתייפח ואמר "עשיתי מדיטציה כל כך הרבה ועדיין נותרו לי עוד 4 לידות מחדש!"

נראדה המשיך לאדם השני

"האם שאלת את שאלתי?"

"כן, האם אתה רואה את עץ התמרינד?  עלי לומר לך שכמו מספר העלים שעל העץ, כך הפעמים שעליך להיוולד מחדש ואז תגיע לשחרור"

האדם החל לרקוד בשמחה ואמר "אגיע לשחרור לאחר זמן כה קצר!"

באותו הרגע קול נשמע "בני, אתה תזכה לשחרור בזה הרגע"

זה היה הפרס על התמדתו, שמחתו במה שיש ונכונותו להמשיך לתרגל בסבלנות, ומסר על הדרך לשחרור.

נראדה הקדוש היוגי - מתוך ויקיפדיה