מצורף סיפור קצר ממסורת הזן מתוך הספר המומלץ סיפורי חוכמה מן המזרח שאיגד אורי קפלן ומכיל סיפורים ומשלים קצרים ממסורות המזרח עם שיעורים מעניינים לתרגול ולחיים.
פעם אחת, לפני שנים רבות, היה נזיר בודהיסטי שפיסל בודהה גדול מעץ. הוא שילם את מעט הכסף שהיה לו על מנת לרכוש את העץ, ואז גילף ושייף אותו במשך זמן ממושך. הוא ידע בדיוק איך הוא רצה שהפסל ייראה: גבוה כבית קטן, מעוצב לפרטי פרטים, וצבוע בגוונים חיים.
לאחר חודשים רבים של עבודה, היה הנזיר לבסוף מרוצה. הוא הניח את הפסל באולם גדול והתיישב מולו. בעודו מישיר את עיניו אל עבר הבודהה, החל הנזיר לתרגל מדיטציה. כך חלפו להם חודשים ואולי שנים. עד שבבוקר חורפי מסוים, הגיע הנזיר לפתע אל ההארה. הוא פקח את עיניו והתבונן סביבו. היה זה יום קר עד מאוד וגופו נרעד. אז הוא שפך מעט שמן, הצית גפרור, הבעיר את פסל הבודהה, וחימם את ידיו מול האש.
לאחר שחוצים את הנהר, אפשר להשליך את הרפסודה.
בעולם היוגה - אחת היאמות (ערכי מוסר והתנהגות) היא אפאריגרהאה שעוסקת באי רכושנות ושחרור מדברים חומריים.
.jpg) |
| פסל הבודהה מבודגאיה בהודו - התמונה מויקיפדיה |
אולי יעניין אתכם לקרוא גם: